חוזר לסיבוב נוסף 

\

יצאנו לראיין את בוגר בית ספרנו שלאחר שסיים את לימודיו בשנת 2001 חזר אלינו כבעל, אב לילד בן שנתיים ואדם שעובד בעבודת חלומותיו. אז בואו תכירו את איתי לוזון-המורה לחינוך גופני.

 

עם איזה מהמורים שמלמדים כיום יצא לך ללמוד בתור תלמיד?

"רוב המורים שמלמדים כיום לימדו גם בתקופה שלי. אני זוכר בעיקר את אתי אטלי שהייתה המחנכת שלי, אלי-המורה לספורט שעובד איתי כיום, פרליטה ועד הרבה מורים."

כיצד מרגיש לך המהפך מתלמיד לחבר לעבודה?

"זה לא מרגיש לי מוזר כי כולם פה נחמדים והם גם לא זוכרים אותי כל כך חוץ מזה שלפעמים חלק מהם אומרים לי 'היית תלמיד שלי...' "

מדוע החלטת לחזור ללמד בבית הספר שבו למדת?

"למען האמת, יש לי כמה סיבות... הסיבה הראשונה היא שיש פה תלמידים טובים שאפשר לעשות איתם דברים יפים וללמד אותם דברים חדשים. הסיבה השנייה היא שאני כבר מכיר את ההנהלה ואת צוות המורים בצורה טובה ולכן זה יתרון והסיבה האחרונה שידוע שלמקיף הזה יש שם טוב והוא ידוע כרציני וברמה גבוהה"

איזה סוג של תלמיד היית?

"למדתי בכיתת מב"ר טו"ב, זאת הכיתה ששונה מאוד מכיתות המב"ר שבבית ספר כיום. הייתי ילד טוב אבל כל הזמן התעסקתי בספורט ופחות בלימודים-אני עושה רק דברים שמעניינים אותי. למשל אם הייתי מאבד את הקצב של הכיתה והייתי נאבד בחומר לא ניסיתי להשלים אותו, פשוט יצאתי מהשיעור. זה לא שהייתי טיפש, היה לי פוטנציאל עובדה שאחרי הצבא החלטתי שאני משקיע את כולי בזה והשלמתי בגרויות, עשיתי פסיכומטרי ותואר בחינוך גופני שלמדתי 4 שנים" הוא שותק ולאחר מכן ממש ממשיך, "לכן אני כל הזמן אומר לתלמידים שלי 'לימודים זה לא הכל בחיים תמיד אפשר להשלים..' "

יצא לך ללמד תלמיד שמזכיר לך אותך?

"יש פה הרבה תלמידים טובים שאני אוהב אותם אבל אין פה מישהו שממש מזכיר לי אותי. למרות שיש כאן תלמידים שמזכירים לי אותי בכמה דברים למשל, יש כאן תלמידים ממושמעים ושקטים"

מתי התחלת לעסוק בספורט?

"מגיל צעיר אהבתי את זה אבל בהתחלה זה היה יותר ספורט שכונתי עם חברים ורק בגיל 13 זה הפך למקצוע ונרשמתי לחוגים"

לפעמים מתחיל להימאס לך מהעבודה?

"זוהי עבודת החלומות שלי. אף פעם לא מיהרתי לעבוד במפעל או משהו בסגנון הזה. אני מאמין שלא עושים משהו שלא אוהבים ומתחברים אליו. העבודה לא נמאסת עלי אף פעם אבל לפעמים קשה לי. אני לא מתייאש ובכל פעם אני מוצא מחדש את הכוח ונשאר אופטימי, הוא אומר ואז צוחק אני בסה"כ בשנה השנייה אני מקווה שאף פעם לא ימאס לי מהעבודה אחרי זה אני אצטרך לשקול הסבת מקצוע."

"יש לך מחויבות נוספות חוץ מהעבודה בבית הספר?

"אני מתעסק באימונים אחרי שעות העבודה במקיף. אני מאמן בקאנטרי ובמכון כושר באוניברסיטה. אני יוצא ברוב הימים בשעה שבע בבוקר וחוזר בעשר בלילה."

עם כל העבודות האלה כיצד אתה מוצא זמן למשפחה?

"התחתנתי בספטמבר 2009 וכיום אני אב לילד בן שנתיים. אני מארגן אותו בבוקר, לוקח אותו לגן וברוב הימים גם מוציא אותו משם שיש לי הפסקות קצרות באמצע היום. אני איתו גם בזמן הפנוי ובשישי ושבת", הוא עונה ומוסיף בצחוק, "תאמינו לי זה חגיגה, סוף שבוע אחד ואז שבוע חופשה."

היית רוצה שגם הבן שלך יעסוק בספורט?

"אני לא חושב שיש לו ברירה זה כבר נגזר עליו לעסוק בזה", הוא מתבדח.

אתה יכול לתאר לנו חוויה מסוימת שאפיינה אותך?

"ללא ספק, הצבא. הצבא הביא לי הרבה דברים חשובים לחיים. אף פעם לא חשבתי על הצבא עד שדוד שלי 'הרעיל' אותי על הצבא כי הוא היה לוחם וגרם לי ולהאמין ולחשוב שגם אני צריך להיות. הושפעתי בקלות ולא חשבתי על דעת עצמי. הצבא היה קשה ומייסר אבל אחרי זה אתה לומד לזרום איתו. כשאתה לוחם אתה רואה דברים שלא רואים הרבה פעמים, אתה צריך ללמוד להסתדר בכוחות עצמך גם בתנאים קשים וללא רחמים. הצבא מיישר אותך ומלמד אותך, מבחינה מסוימת את לומד שם מי אתה."

איזה דברים שתלמידים עושים מעצבנים אותך?

" זה משגע אותי חוסר כבוד של התלמידים אחד כלפי השני, לא משנה באיזה סיטואציה-אם זה אלימות פיזית ומילולית או גזענות. זה דבר הזוי ופעם זה לא היה ככה. למשל היום כולם באייפונים ופעם היינו מדברים אחד עם השני בעזרת הפה ולא בעזרת הודעות."

אלו תחביבים נוספים יש לך?

"יש לי אין סוף תחביבים, אני עושה ספורט מכל הסוגים. אני משחק פינג-פונג, מתאמן בחדר כושר, משחק בשבת טניס ולפעמים שאני בים גם פריזב. אני גם אוהב להתאמן יחד עם הקבוצות שאני מאמן זה מראה לי למה הם מסוגלים יותר מאשר להסתכל מהצד. אני אוהב גם לנגן על גיטרה וקלידים. יש לי אח קטן ממני שמוכשר מאוד אבל הוא חי בארה"ב אז תמיד שהוא בא אנחנו שרים ומנגנים ביחד. אני מצייר וכותב מוסיקה, פעם רכבתי על אופניים, רולר –בליידס ועל סקטבורד. יש לי חוש הומור ואני מספר הרבה בדיחות. כשחברים באים אנחנו אוהבים לשחק יחד במחשב ובסוני ולהשלים פערים, ממש כמו ילדים" הוא משיב רשימה רבה של כישרונות אך כל זה חלק קטן מהכישרונות הרבים שלהם זכה איתי לוזון, "אני חושב שאני אפסיק עכשיו אני לא רוצה להישמע שחצן", הוא צוחק.

ספר לנו משהו אישי מהחיים שלך?

"אני לא חושב שהרבה יודעים אבל... נולדתי עם שש אצבעות ביד, קשרו את זה בגומייה ואז זה פשוט נכרת- הוא מדגים ומראה לנו את זה על ידו. אחרי הצבא הייתי במזרח במשך שמונה חודשים, זה היה טיול אחרי צבא ויצאתי עם חברים אך לאחר חודשיים הלכתי לדרכי ונשארתי לבד. אני חושב שגם זה מגדיר אותי משום שלא הרבה אנשים עושים צעד כזה ונשארים לבד."

כיצד היית מאפיין את עצמך?

"יש לי הרבה תכונות אופי אבל אני חושב שהמאפיינת ביותר היא שאני פשוט לא יודע להגיד לא." הוא מפסיק ואז ממשיך ומרחיב "אני לא מתחשב בעצמי גם אם בסוף אני זה שידפק. יש לי לב טוב ואני אוהב להתנדב ולעזור לחברים שמבקשים ממני. אני לא אדם שמתחשבן או שומר טינה. בנוסף אני אדם עקשן, אם אמרתי משהו זה מה שיקרה ואי אפשר לשנות אותו."

יש לך דברים מסוימים שברצונך להספיק לעשות?

"הכרתי את אשתי באמצע הצבא ואף פעם לא הייתי טיפוס שעובר מאחת לאחת-כל מערכת היחסים שהייתה לי הייתה משמעותית בשבילי. אבל באותה תקופה אשתי לא הייתה כל כך רצינית בקשר הזה ולכן נפרדנו וחזרנו כל כמה זמן. בזמן שהיינו פרודים הספקתי לעשות דברים שאי אפשר לעשות כשיש חברה או מחויבות כל שהיא."

אז לאחר שסיימנו את הריאיון הבנו שמאחורי איתי לוזון יש הרבה יותר מהמורה לספורט במקיף ז' – אנחנו התאהבנו בו ועכשיו תורכם ;)